אמנות בינלאומיות וציוני דרך משמעותיים

מדינות העולם מצויות בימים אלה במו"מ קדחתני לגיבוש הסכם עולמי חדש שיקבע הסדרים והתחייבויות של מדינות להפחתת פליטות גזי חממה מתחומן.
מאת: מערכת האתר | 25/10/2009
סיכום על נוסח הסכם צפוי להיכנס לתוקף בדצמבר 2009, בקופנהגן, דנמרק, במסגרת כנס ועדת האקלים של האו"ם, והוא ייכנס לתוקפו עם פקיעת פרוטוקול קיוטו ב 2012.

אמנת האקלים ופרוטוקול קיוטו
בשנת 1992 נחתמה אמנת האקלים – האמנה המרכזית להתמודדות עם אתגר ההתחממות הגלובאלית. בשנת 1996- ישראל אשררה את האמנה.
1997 – מכוח האמנה גובש פרוטוקול קיוטו, הקובע דרכים אופרטיביות ומנגנונים כלכליים ליישום. בשנת 2004 – ישראל אשררה את פרוטוקול קיוטו.
בשנת 2012 – תוקף הפרוטוקול פג
פרוטוקול קיוטו בין היתר, מחלק את מדינות העולם לשניים:
Annex 1 מדינות מפותחות – החייבות בהפחתת פליטת גזי חממה. האמנה מחייבת את המדינות המפותחות להפחית את פליטות גזי החממה ב-5.5% בממוצע עד לשנת 2012 ביחס לפליטות שנמדדו בשנת 1990.
מדינות מתפתחות- אינן מחויבות בהפחתה ומחויבותן מסתכמת בעריכת מרשם פליטת גזי חממה.
ישראל
מסווגת בפרוטוקול כמדינה מתפתחת וככזו לא מוטלת עליה חובת הפחתה כלשהי של פליטות גזי חממה מתחומה, אך מוטלת עליה חובת דיווח.
סיווג זה הינו די בעייתי- אין ספק שמדינה הפועלת לחיזוק מעמדה הבינ"ל הכלכלי, שנמצאת בעיצומו של תהליך הצטרפות לארגון הכלכלי לשיתוף פעולה ופיתוח, ה-OECD – מועדון היוקרה של המדינות החזקות מבחינה כלכלית, אינה יכולה להיחשב כמדינה מתפתחת ע"פ הפרוטוקול.

דצמבר 2007- כינוס ועידת האקלים, באלי, אינדונזיה
מטרת הכינוס
שירטוט "מפת דרכים" שתתווה את קווי המתאר להסדר החדש שיגובש בקופנהגן בדצמבר 2009 – שם ייחתם הסכם שיחליף את פרוטוקול קיוטו.
השיחות בבאלי התמקדו בהסכמי פוסט קיוטו, והתנהלו סביב הנחת המוצא כי הסכמים אלו יהיו חייבים להיות אפקטיביים יותר, שאפתנים יותר לעניין רמת ההפחתה הנדרשת וכי ירחיבו את מעגל המדינות המחויבות בהפחתה.
"מפת הדרכים" של ועידת באלי
גובשה לאחר דיונים אינטנסיביים, אינה נוקבת ביעדים מפורשים להפחתה, אולם מפנה לדוח פנל המדענים הבין ממשלתי IPCC בנושא, הנוקב ביעדי הפחתה נדרשים של 25%-40% עד לשנת 2020 במדינות המפותחות, ביחס לשנת 1990, ויעד הפחתה עולמי כולל של לפחות 50% עד לשנת 2050.
הרחבת מעגל מחויבות
מפת הדרכים מעידה על מעבר לחלוקה מהותית יותר בין המדינות ועל הרחבת מעגל המחויבות.
בועידת באלי הוחלט להטיל חובות הפחתה גם על המדינות המתפתחות, אם כי בשיעור נמוך יותר מזה המוטל על מדינות מפותחות.
ישראל
ההערכות הן כי מעמדן של מדינות כמפותחות ייקבע לפי בחינה מהותית של המדינה, חוסנה הכלכלי ושיעור פליטת גזי החממה משטחה. מבחינת מדינת ישראל, אם היא תיבחן לפי מצבה נכון להיום, (רצון להצטרף ל OECD, תמ"ג לנפש, פליטות לנפש ועוד), ההערכה המשותפת לכל הגורמים המעורבים בנושא, היא כי ישראל תסווג כמדינה מפותחת שתחויב בהפחתת פליטות. על ישראל להיערך לדרישה הצפויה הזאת ולבחון את האסטרטגיות והצעדים הנדרשים לביצועה, מאחר שאלה דורשים הערכות תכנונית, חקיקתית, רגולטורית ותשתיתית.

דצמבר 2008 – כינוס ועידת האקלים בפוזנן, פולין
מטרת הכינוס
חזון משותף לקראת קופנהגן – הסכם אקלים עולמי חדש, אשר יחליף את פרוטוקול קיוטו שתוקפו עד 2012, ויקבע למדינות השונות יעדים להפחתת פליטות גזי החממה שלהן.
הכוונה להגיע לחזון משותף- shared vision, שיתורגם בסופו של דבר למסמך משפטי מחייב בדמותו של פרוטוקול קופנהגן ב 2009.
המשך מפת הדרכים- באלי
ההסכם אמור להתבסס על "מפת הדרכים" שגובשה בבאלי בדצמבר 2007, הקובעת יעדי הפחתה גלובאליים של 50% מפליטת גזי החממה עד 2050, ויעדי ביניים למדינות המפותחות של הפחתת 25%-40% מהפליטות עד 2020.
אוירה: משבר כלכלי- משבר אמון
עם נעילת הכינוס הקודם ב-2007 בבאלי, נרשמה אווירה חיובית ואופטימית בעקבות קבלת "מפת הדרכים של באלי", שהתוותה את מסלול העבודה בשנתיים הבאות בדיונים לקראת קבלת ההסכם העתידי בקופנהאגן. נדמה היה שההסכמה הנרקמת תביא לנוסח המחייב הפחתות ניכרות של פליטות גזי החממה ופעילות משמעותית ברחבי העולם להתמודדות עם משבר האקלים.
האווירה בפוזנן הייתה פחות קלה – משבר כלכלי שכבר הראה אותותיו. כמה מהמדינות המפותחות רצו לסגת מהסעיף בהסכם באלי שציין טווח הפחתות.
דובר על "משבר אמון" בין המדינות המפותחות למתפתחות, שעשו צעדים להתמודדות עם משבר האקלים וציפו לתמיכה מהמפותחות כמו גם לסיוע כלכלי וטכנולוגי, אך חשו שאין התקדמות בנושאים אלה בדיונים.
בפועל בסיום הוועידה-
למרות הקשיים שהיו במהלך הועידה, ואף על פי שלא הושג הסכם על צעדים אופרטיביים משמעותיים, בסופו של דבר ננעלה ועידת פוזנן עם כמה החלטות-
"חזון משותף" שחוזר ומחזק את המחויבות הבינ"ל להגיע לפרוטוקול חדש ושאפתני להתמודדות עם נושא האקלים.
הסכמה על האצת המו"מ לקראת הסכם קופנהגן, לפיה כבר ביוני יתחיל דיון על טיוטת נוסח להסכם.
התקדמות בנושאי המימון והעברת הטכנולוגיות למדינות מתפתחות.

כל חברי המשלחת הישראלית הבינו כי מעמדה של ישראל, שע"פ פרוטוקול קיוטו עדיין איננה כלולה בנספח 1 עם מדינות מפותחות אחרות, צפוי להשתנות בהסכם העתידי, נוכח מאפייניה השונים (רמת תמ"ג, רמת השכלה, פליטות גזי חממה לנפש ותהליך הצטרפות ל-OECD). יחד עם זאת, אין כיום עדיין הערכות מתאימה בקרב נציגי הממשלה לשינוי צפוי זה, ועדיין אין צעדי מדיניות שיאפשרו למדינת ישראל לעמוד בדרישות הצפויות ממי שנמנית על המדינות המפותחות.

24-26 במאי 2009- ועידת עסקים בינ"ל: Copenhagen Climate Council
חצי שנה לפני ועידת האקלים בקופנהגן,התקיימה ועידת העסקים הבינ"ל אליה הוזמנו מיטב המדענים, כלכלנים, חברה אזרחית, אנשי תקשורת ומובילי דעה נוספים על מנת לגבש המלצות לקראת דצמבר.
בוועידה זו מנכ"לים שונים דנו כיצד עסקים יכולים לתרום למאבק בהתחממות הגלובאלית ע"י חדשנות, מודלים עסקיים חדשים, שיתופי פעולה חדשים ופיתוח טכנולוגיות לשימוש מופחת בפחמן.
בכך למעשה שיגרה הקהילה העסקית מסר לממשלות שיפגשו בדצמבר איך להתגבר על מכשולים ולעודד תמריצים על מנת להגיע לשיפורים ולמציאת פתרונות לעידן "פוסט קיוטו".
כמובן שמסקנות הוועידה העסקית יוצגו בפני הממשלות השונות בוועידת האקלים.
בין הנושאים שנידונו בוועידה-
– A new green deal- tackling the twin crisis of climate and the economy
– Innovative business solutions to climate change
– Rapid transformation to a low carbon economy – what will it take?
ועוד…

למעלה מ 500 מנהלים בכירים מהמגזר העסקי שהגיעו לוועידה, הביעו דאגה רבה ממשבר האקלים שאנו מצויים בעיצומו ואף הביעו נכונות לתמוך בממשלות השונות בקביעת רגולציה שתסדיר את הנושא ותחייב אותם בהפחתת פליטות.
המגזר העסקי סיכם את המפגש בשש נקודות עיקריות שזכו לשם "קריאת קופנהגן" לקראת הדיונים בדצמבר:
הסכמה לגבי טווח הפחתות בין 2020-2050 שיתבסס על נתונים מדעיים
הסכמה כי יש לבצע מדידה ודיווח אפקטיביים של מצאי פליטות
הכרה בצורך למתן תמריצים לעידוד טכנולוגיות להפחתת פליטות
יש לפרוס טכנולוגיות להפחתת פליטות במדינות שונות ולפתח טכנולוגיות חדשות
יש להקים קרנות שיסייעו לקהילות מקומיות להסתגל לנושאי שינויי האקלים
יש לממן את שימור יערות

נקודות נוספות שעלו בוועידה
הנציגים העסקיים הסכימו שעל מנת לקיים דיון אפקטיבי בדצמבר יש צורך בקבלת התחייבויות מארה"ב וסין, האחראיות יחד לכ 47% מסך הפליטות העולמיות.
בנוסף, הביעו הציגי העסקים את הצורך ברגולציה גלובאלית ברורה בנושא על מנת שיחושו בטוחים מספיק להשקיע למשל במקורות של אנרגיה מתחדשת.

תקציר דבריו של אל גור
לדברי גור, ישנם כיום 3 אתגרים מרכזיים- משבר אקלים; משבר כלכלי; משבר בטחוני. המשותף לכולם הוא התלות בדלקים. התמודדות בתלות בדלקים תסייע לשלושת האתגרים. לצורך כך יש לבחון ביתר שאת את האלטרנטיבה לדלקים ממקורות חופשיים- שמש, רוח, מים ולא המשך התלות במדינות מסוימות.
גור נתן כדוגמא את השינוי שחל בדנמרק- מדינה שהייתה תלויה בנפט ועשתה שינוי אדיר עד שכיום כרבע מהאנרגיה בדנמרק מקורה באנרגיית רוח.
שינויים בארה"ב– כבר היום נראה שינוי במדיניות ארה"ב בכל הנוגע לנושא. הנשיא אובמה מציע חזון ירוק, עם תקציב הגדול ביותר שהוקצב אי פעם לנושא. מתחילים לדבר על חובת הפחתת פליטות, לאחרונה בוטלו כ 80 תכניות לתחנות כוח פחמיות וכיו"ב.
יחד עם זה השינוי אינו מספיק מהיר ולא לוקחים בחשבון את עלויות הזיהום.
לדבריו, האיומים האקולוגיים עליהם דיברו המדענים מתחילים להתרחש וצריך להתחיל להכין עצמנו לכך, צריך להשקיע רבות על מנת למנוע את המשברים האלה ולעלות את הטיפול בנושא לראש סדר העדיפויות.
לגבי המגזר העסקי-
חשיבות רבה לכך שהמגזר העסקי נפגש חצי שנה לפני ועידת האקלים העולמית. ככל הנראה העסקים יצטרכו לתת את הדעת על נושא שינויי האקלים וכדאי להיערך לכך בהתאם.
יחד עם זה, קשה לבקש מעסקים למלא תפקיד שרק מדינה יכולה למלא. עסקים יכולים להיות מובילים בסקטור שלהם. אבל אם לא יהיו הגבלות על פליטות ורגולציה בנושא, ישנו סיכון שעסקים שיעשו פעולות להפחתה יהיו בעמדת נחיתות מאלה שלא יפעלו.

את דבריו סיכם אל גור בכך שהכללים שנקבעו במאה הקודמת לגבי כלכלה, צמיחה, צריכה, אינם הכללים של היום. כיום צריכים חוקים שיביאו בחשבון גם עלויות חיצוניות, כך למשל בנושא ההתחממות הגלובאלית המאיימת על כל האנושות.

רשמים של אהרון קרמר, מנכ"ל BSR, מועידת קופנהגן לעסקים
קרמר הגדיר את האירוע כ"מפגש של כוכבים" שכלל מגוון דמויות ססגוניות שהגיעו לוועידה, ובניהן: אל גור, מזכ"ל האו"ם באן קי מון, השחקנית קייט בלנשט, שי אגסי, מנכ"ל חברת הנפט הסינית הגדולה ועוד.
לדבריו, בוועידה התקבל הרושם שעבור נציגי החברות העסקיות שהשתתפו, הסדר אקלימי חדש בקופנהגן הוא הכרחי עבורם כמו עבור כדור הארץ.
מנכ"לי העסקים הגדולים שהשתתפו הכירו בצורך שלהם לקבלת התחייבויות נוספות ולפעילות אקטיבית שעליהם לנקוט על מנת להביא להפחתת פליטות. כפי שאמר אחד ממנכ"לי חברות הנפט שהשתתף:" we need to move from nice talk to hard talk".
בנוסף, הייתה הסכמה על כך שיש צורך בשיתופי פעולה ובמאמצים גלובאליים לקידום הנושא.
קרמר הוזמן להנחות סדנא בנושא השפעת שרשרת אספקה על כלכלה "מעוטת פחמן".
בסדנא השווה קרמר את נושא שינויי האקלים היום לנושא תנאי העסקה בעבר- וכפי שנושאי זכויות אדם ותנאי העסקה היו דומיננטיים בדיוני אחריות תאגידית של שרשרת אספקה בשנות ה 90, כך נושא הפחתת פליטות גזי חממה לאורך שרשרת האספקה, יהיה הנושא המוביל בתקופה זו של המאה הנוכחית.